לעיתים אנשים מתבלבלים בין ייפוי כוח מתמשך לצוואה, וחושבים שאחד חוסך את הצורך בשני - אך לא כך הדבר, מדובר על שני מסמכים שונים לחלוטין שכל אחד נכנס לתוקף במועד אחר: צוואה - אחרי פטירה. ייפוי כוח מתמשך- בעודנו בחיים אם חס וחלילה לא נהיה כשירים. אם כך, מהם המסמכים ומדוע חשוב לחתום עליהם? ייפוי כח מתמשך ייפוי כוח מתמשך הינו מסמך משפטי, המאפשר לאדם לקבוע מראש מי ינהל את רכושו ו/או יקבל החלטות רפואיות עבורו אם חס וחלילה הוא לא יהיה כשיר עוד מכל סיבה שהיא כתוצאה ממחלה, תאונה, אירוע מוחי ועוד. אדם שהפך לסיעודי ו/או שאינו מבין בדבר מבלי שערך ייפוי כוח מתמשך -לא תהיה ברירה אלא למנות אפוטרופוס לגופו ו/או לרכושו. במקרה כזה, יהיה על המשפחה לפנות לבית המשפט, המינוי יאושר במקרה הטוב רק לאחר מספר חודשים והקושי הגדול ביותר הוא הבירוקרטיה והפיקוח המוטלים על האפוטרופוס- שימונה, זאת בשונה ממיופה כח מיופה הכוח המתמשך יהיה פטור מכל פיקוח, פטור מהצורך להגיש דוחות לאפוטרופוס הכללי ומפנייה לבית המשפט. צוואה להבדיל מייפוי כוח מתמשך שתקף רק בחיינו בצוואה אנחנו קובעים מי יירש את רכושנו לאחר פטירתנו. במידה שאדם לא יערוך צוואה, מי שיירש אותו יהיו היורשים שלו על פי החוק. במקרה בו אדם או בני זוג יהיו מעוניינים להוריש את רכושם בצורה השונה מהחוק יהיה עליהם לערוך צוואה ולקבוע מי יירש אותם למשל שבן הזוג יירש אותם ורק אחר כך ילדיהם; לקבוע חלוקה שונה בין הילדים; להוריש חלק מהרכוש לנכדים, ועוד. לסיכום: באפשרותכם לקחת היום אחריות על עתידכם ולקבוע בשני מסמכים משפטיים החלטות חשובות ביותר: ייפוי כוח מתמשך: מי יקבל עבורכם החלטות על גופכם ורכושכם בחייכם, כאשר לא תהיו כשירים. צוואה: בה תבחרו למי להוריש את רכושכם לאחר פטירתכם.

בחוק המכר מוגדרים ליקויי בנייה כ- "אי התאמה" היכולה להיות בין התכנון לבין הבניה שבוצעה בפועל. ככלל, ליקויי בניה יכולים להתגלות במספר מצבים החל משלב בדיקת הנכס ולפני החתימה על החוזה, לאחר החתימה על החוזה ולפני קבלת המפתח והנפוץ ביותר הוא לאחר קבלת המפתח לדירה החדשה ו/או לאחר תחילת השימוש בה. על כן, ומיד עם גילוי הליקוי, מומלץ לבדוק את הדירה באופן יסודי לצורך גילוי "אי התאמות" בבניה ובכך להשפיע על תנאי ההסכם. בהינתן כי גיליתם ליקוי לאחר קבלת המפתח של הדירה מומלץ בד"כ להזמין מומחה לבניה וזאת לצורך גילוי ליקויים סמויים אך חשובים לא פחות, העלולים לפגוע בהמשך בהנאה מהנכס. המומחה לבניה יערוך "השוואה" בין רמת הבניה בדירה לבין התכנון והיתר כפי שניתן, ייתן חוות דעת שבה יפרט את הליקויים ויציין אפשרות ו/או עלות תיקונם. במידה והמוכר יסרב לבצע את תיקון הליקוי בהתאם להמלצת מומחה מומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתביעות כנגד קבלנים.

בעת פרידה או גירושים חשוב שתדעו כי מגיע לכם יותר מחלוקת הרכוש המשותף וכי גם הפסד נכסי קריירה, פערים בכושר השתכרות, אופציות ומוניטין נחשבים כרכוש משותף הניתנים לתביעה. לא פעם קורה, כי במהלך החיים המשותפים אחד מבני הזוג אחד פיתח לאורך השנים את הקריירה שלו וצבר כושר השתכרות גבוה, עסק משגשג, רשיון מקצועי, מוניטין ועוד, בעוד בן הזוג השני נשאר בבית לדאוג ולטפל בבית ובמשפחה. בעת הפרידה מגלה בן הזוג שנשאר בבית כי הנו עומד להפסיד את כל אשר צבר בן הזוג במהלך השנים. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 קובע בהוראותיו את הכלל לאיזון משאבים בין בני זוג, לפיו עם התרת הנישואין, או בפקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית השווי של כלל נכסי בני הזוג (למעט נכסים מסוימים המפורטים באותו סעיף). המחוקק קבע חריג לכלל זה, אשר מצוי בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המקנה לביהמ"ש סמכות לסטות מהכלל הקבוע בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם, לא יהיה 50-50. על בסיס חריג זה, הגיעו הרבה פעמים לבתי המשפט שאלות משפטיות בנוגע לחלוקה של נכסים שאין להם מענה ברור במסגרת חוק יחסי ממון, נכסים לא מוחשיים כגון נכסי קריירה הכוללים כושר השתכרות, השכלה, ניסיון מקצועי, מוניטין ועוד. מהם נכסי קריירה? במסגרת הליך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית הגדיר בית המשפט העליון את המונח נכסי קריירה בצורה מעניינת וחשובה: "מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה – כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים". כלומר, המונח נכסי קריירה מתייחס לנכסים שאחד מבני הזוג צבר לעצמו במסגרת הקריירה שהוא ניהל במהלך תקופת הנישואין, ואשר קובעים את רמת כושר השתכרותו ושיפורה- נכסים אלו כוללים הן את כושר של בן הזוג שעבד כל השנים, הכולל השכלה, מוניטין, דרגה מקצועית, רישיון מקצועי ועוד והן את הפסד או הפגיעה בכושר ההשתכרות של בן הזוג השני אשר נשאר בבית וטיפל בענייני המשפחה והבית באותו זמן. כיצד ניתן לחלק את נכסי קריירה במסגרת הליך גירושין? הלכה היא כי נכסי קריירה של אחד מבני הזוג, יכולים להיכלל במסגרת הרכוש המשותף של שני בני הזוג יחדיו, ועל כן יש לחלק גם נכסים אלו באופן שוויוני ביניהם במסגרת הליך גירושין . במסגרת הליך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית קבע בית המשפט העליון לראשונה כי מעבר למוניטין עסקי הנכלל במסגרת הרכוש המשותף הרי שגם נכסי מוניטין אישי יכולים להיכלל בנסיבות מסוימות במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג. קביעה זו רלוונטית במיוחד במצבים בהם בני הזוג נישאו כאשר היו צעירים, חסרי השכלה, וכאשר במהלך השנים, קידם אחד מבני הזוג את הקריירה המקצועית שלו רוכש השכלה, ומקדם את המוניטין האישי והעסקי בעוד בן הזוג השני מקריב את כל כולו, תומך/ת בו ומטפל באחזקת הבית, ובגידול הילדים לעיתים על חשבון שאיפותיו האישיות. בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון בבע"מ 4623/04 כי גם נכסי קריירה אישיים עשויים להיות ברי חלוקה ואיזון במסגרת חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, במידה ובן הזוג העניק לבן הזוג השני תמיכה ועזרה לצורך השגת נכסים אלו ושיפור כושר השתכרותו. כיצד אם כך ניתן לחשב ולכמת את נכסי הקריירה? ברור כי יש קושי להגדיר מה היה כושר ההשתכרות של בן הזוג לפני הזוגיות, מהי התרומה של תכונותיו האישיות והיכולות האישיות שלו, ומהי התרומה שנוצרה בזכות הזוגיות שכן מרכיבי כושר ההשתכרות הן מרכיבים לא מוחשיים. כמו כן, עולות שאלות כגון – האם אותו בן זוג ימשיך באותה עבודה? האם יכולת זו תעמוד לו באופן קבע להמשך שנות חייו? כמה ירוויח בהמשך חייו ועוד. על כן, בבואו לבחון את חלוקת הנכסים הבלתי מוחשים בין בני הזוג מתבסס בית המשפט על שלושה יסודות אשר יבחנו בעת ביצוע איזון המשאבים בין בני הזוג: קיים פער מובהק במעמדם התעסוקתי של בני הזוג שכן אחד מבני הזוג טיפל בבית ובמשפחה והאחר הוא בן הזוג אשר למד וקידם את הקריירה שלו. קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין בני הזוג. בית המשפט ישקול בין היתר, את פערי השכר, ההכשרה המקצועית, כישוריו האישיים של בן הזוג, אבחנה בין כושר ההשתכרות שנצבר לפני הנישואים לכושר ההשתכרות שנצבר בתוך תקופת הנישואים, חלוקת המשמורת על הילדים וזמני השהייה אצל כל אחד מבני הזוג, היקף וחלוקת תשלומי המזונות, יכולת השיקום של כל אחד מבני הזוג לאחר הגירושים ועוד. משך הנישואים -ככלל חישוב כושר ההשתכרות מתייחס לתקופת הנישואין ולא לאחר מועד הקרע. כיצד מתבצע התשלום? קיימות שלוש דרכים לפתרון החישוב של כושר ההשתכרות וקביעת אופן התשלום: 1. תשלום חד-פעמי מחליטים על תשלום חד-פעמי גבוה המהוון את כושר ההשתכרות היחסי באמצעות תשלום חד-פעמי, שהיתרון שלו הוא "גמר חשבון" מידי וכך אין צורך לחזור ולהתעסק בנושא בעתיד. 2. תשלום עיתי קבוע או משתנה ממוצע עתידי בפתרון מסוג זה נקבע סכום מסוים או אחוז מסוים מההכנסה של בן הזוג שישולם באופן קבוע לבן הזוג השני. במסגרת סכום זה נקבע גם מנגנון לשינוי נסיבות וקביעה, למשל, שאם תהיה ירידה בהשתכרות – הקצבה תרד, ואם תעלה ההשתכרות – הקצבה לא תשתנה (כדי למנוע תמריץ לפגיעה בכושר ההשתכרות). הקשיים בפתרון זה, כמו בפתרון הראשון, הוא שקשה להעריך ולהיות בטוחים שבן הזוג ה"רווחי" ימשיך להרוויח את אותו סכום ממוצע, וכן יש לציין כי הדבר כרוך בהמשך הקשר בין הצדדים לצורך העברות הכספים. 3. הערכת אחוזי השתכרות פתרון זה מבוסס על הגישה האמריקאית, שמבצעת אומדן באחוזים של כושר ההשתכרות של הצדדים, ומייצרת נוסחה המחשבת את פער ההשתכרות ביניהם. על פי הנוסחה, הסכום שיעבור ממשכורת בן הזוג המרוויח הוא כאחוז עבור כל שנת נישואים, מבלי לבדוק מה היה לפני הנישואים או הזוגיות – בשל הקושי לאמוד את התוספת. לסיכום המשפט הישראלי הכיר בנכסי הקריירה כנכסים ברי איזון עם פקיעת הנישואין. מגמה זו הינה מבורכת שכן ההחלטה על פיה צד אחד ישקיע בפיתוח כושר השתכרותו והצד השני יאפשר לו זאת על ידי השקעת מרצו וזמנו בניהול התא המשפחתי תוך וויתור על פיתוח כושר השתכרותו האישי היא בדרך כלל החלטה משותפת, המתקבלת בהסכמה ותוך שיתוף פעולה בין בני הזוג. עם פקיעת הנישואין, על שני בני הזוג לשאת בהשלכות החלטתם המשותפת ולהגיע לאיזון צודק והגיוני. יחד עם זאת, קיים קושי באופן החישוב וכימות נכסי הקריירה שהינם בלתי מוחשיים וכן הקריטריונים לבחינת החישוב כמפורט לעיל הינם רבים וניתנים לפרשנות שונה של כל אחד מהשופטים. על כן בכל פרידה, אשר מטבעה היא קשה ומורכבת, מומלץ להיוועץ עם עורך דין המתמחה בתחום, אשר יוביל אתכם להתחלה חדשה ובטוחה.

בישראל, החוק המסדיר את דיני הירושה והצוואה הוא "חוק הירושה", תשכ"ה-1965. חוק זה מסדיר את הדין החל על ירושות ועל צוואות. חשוב להדגיש, כי על אף הדמיון בינהם, מדובר בשני תחומים נפרדים, והכל כפי שיובהר להלן. מהי צוואה? צוואה היא מסמך משפטי הנכתב ע"י אדם, שמפרט מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. המילה צוואה כשמה כן היא, מלשון "ציווי". חוק הירושה קובע, כי במידה וצוואה נכתבת כדין, אזי יש לכבד את רצונו של המנוח. זאת, מכיוון שצוואה אמורה לשקף את רצונו. צוואה יכולה להיכתב במספר דרכים חלופיות- בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות מוסמכת וכן היא גם יכולה להימסר בעל פה. בנוסף, חשוב להבהיר כי אדם העורך צוואה, רשאי לשנותה כל עוד הוא בחיים. צוואה בכתב יד כאמור, אחת הדרכים לכתוב צוואה, היא בכתב יד. סעיף 19 לחוק הירושה קובע, כי צוואה בכתב יד צריכה להיכתב ע"י המצווה בחייו, לשאת תאריך (בכתב יד) ולהיחתם על ידו. למעשה, צוואה הנכתבת ע"י המצווה בחייו היא הצוואה השכיחה ביותר. צוואה בפני עדים צוואה יכולה להיערך גם באמצעות עדים. צוואה בפני עדים היא צוואה שנכתבת בכתב יד וכוללת גם תאריך וחתימה. בניגוד לצוואה כתובה "רגילה", צוואה כזו אמורה להיחתם בפני שני עדים. במקרה כזה, במסגרת החתימה על הצוואה, על המצווה גם להצהיר בפני העדים שזו צוואתו. העדים, מנגד, צריכים לאשר בצוואה, בחתימת ידם, כי הצוואה נערכה ע"י המצווה, בנוכחותם. גם צוואה בפני עדים היא צוואה שכיחה למדי. צוואה בפני רשות סעיף 22 לחוק הירושה קובע, כי אדם יכול לצוות מה ייעשה ברכושו ובגופו לאחר מותו, גם בפני בית המשפט, בפני הרשם לענייני ירושה או בפני דיין בבית דין דתי. חוק הירושה מקנה לאדם את האפשרות להקריא את צוואתו בעל פה בפני המותב השיפוטי, כאמור. עם סיום הקראת הצוואה בפני המותב, יאשר האחרון את הצוואה. לאחר סיום הקראת הצוואה ואישורה, החוק מאפשר גם להפקיד את הצוואה. הצוואה תשמש בתור ראייה, לכאורה, שהיא נערכה כדין. צוואה בעל פה/"שכיב מרע" הסוג אחרון של צוואה, הוא למעשה הסוג הבעייתי והמורכב ביותר. מדובר בצוואה בעל פה. אדם יכול לצוות בעל פה, אך עליו לקיים מספר תנאים, על מנת להבטיח כי הצוואה שמסר בעל פה, אכן תהיה צוואה כדין. ראשית, על האדם להיות בסיטואציה שבה הוא "שכיב מרע", דהיינו: עתיד למות בזמן הקרוב. שנית, מאחר ומדובר ב"שכיב מרע", הצוואה צריכה להימסר בעל פה, בפני שני עדים. שלישית, בזמן הקראת הצוואה או בסמוך לה, על העדים לכתוב זיכרון דברים לגבי אופן הקראת הצוואה והנסיבות שבהן היא הוקראה. רביעית, לאחר מכן, על שני העדים לפנות לרשם הירושה ולהפקיד בידו את הצוואה. התנגדות כאשר אדם שכתב צוואה כדין נפטר, הדרך לממש את הצוואה היא להגישה לידי הרשם לענייני ירושה. כאשר רשם הירושה קיבל לידו את הצוואה, עליו לאפשר תקופת ביניים, במהלכה יפורסם דבר הצוואה בכלי תקשורת יומי (דהיינו: עיתון בעל תפוצה רחבה). ולהמתין ולבדוק שלא הוגשה התנגדות לקיומה של הצוואה. במידה והוגשה התנגדות, אזי רשם הירושה יעביר את הדיון בהתנגדות לידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה הוא זה אשר ידון בהתנגדות. במידה וההתנגדות נדחתה, אזי יוחזר הדיון לידי רשם הירושה ויינתן צו קיום צוואה. רק כאשר מתקבל צו קיום צוואה, אפשר לממש אותה. לדוגמא: אפשר למכור את נכסי המצווה, לקבל את הכספים המצויים בחשבונו, ועוד. כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה, אזי אין אפשרות לעשות מאומה עם רכושו או עזבונו. ביטול צוואה על מנת להתנגד לקיומה של צוואה, אפשר לטעון מספר טענות הקבועות בחוק הירושה, כדלקמן: אונס או איום: כידוע צוואה צריכה להיערך מתוך רצון. וכאשר היא לא נערכת מרצון ואכן מוכח שהיא לא נערכה מרצון, אזי לא יהיה לה כל תוקף ובית המשפט לענייני משפחה עשוי לבטלה. אגב, אונס או איום, עשויים גם לבוא לידי ביטוי בהשפעה בלתי הוגנת ולא בהכרח באיום פיזי או מוחשי ומידי. דהיינו: אם למשל מוכח, כי אדם כתב צוואה מכיוון שהושפע לעשות כן בעת שהיה במצב קשה, נפשי או פיזי, אזי גם סיטואציה כזו מגלמת "אונס או איום",. טעות סופר: צוואה עלולה לכלול טעויות סופר. אלה אינן בהכרח טעויות קלות. לעיתים מדובר בטעויות מהותיות, כמו טעות במספר חשבון הבנק, מספר הנכס ועוד. במקרים כאלו, אפשר להתנגד לצוואה. עם זאת, סעיף 32 לחוק הירושה קובע, כי אם אפשר לתקן את הצוואה, הרי שבית המשפט יעשה כן ולא יבטלה. צוואה סתומה: חוק הירושה קובע, כי צוואה עמומה, שלא ניתן להבין ממנה את רצון המצווה, תהיה בטלה. יוער, שלא כל עמימות מביאה לביטול הצוואה – רק עמימות שבגללה לא ניתן להבין מה המנוח ציווה. צוואה בלתי חוקית: צוואה שהתוכן שלה או הציווי שלה אינם חוקיים, תהיה בטלה. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה. לדוגמא, אדם שקובע בצוואה שלו, שהוא מוריש בית הימורים שהיה בבעלותו, לפלוני. ציווי זה יהיה לא חוקי, משום שהחוק אוסר להמר. מהי צוואה הדדית? צוואה הדדית היא צוואה שלמעשה "כובלת" את בני הזוג ביחד, כאשר כל אחד מבני הזוג מסתמך על צוואתו של האחר בעוד שצוואה רגילה נכתבת לרוב ע"י אחד מבני הזוג, שכן הוא מצווה מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. צוואה הדדית היא צוואה שנכתבת ע"י שני בני הזוג יחד. משום שמדובר בצוואה שלמעשה חלה על שני בני הזוג, קובע חוק הירושה מספר הגבלות על ביטולה. זאת, כדי למנוע מצב שלאחר שבני זוג כותבים צוואה הדדית, אחד מהם נפטר ואז בן הזוג השני מבקש לשנות את הצוואה מן היסוד ולפגוע בצד שלישי. לכן, קובע חוק הירושה, כי לא ניתן לבטל צוואה הדדית. מי שמעוניין לבטל אותה (לאחר מותו של אחד מבני הזוג), צריך להחזיר לעיזבון את השווי שלו זכאים המצווה או יורשיו. אולם במידה ומדובר בצוואה הדדית ושני בני הזוג עדיין בחיים, אזי אין מניעה לבטל את הצוואה. מהי ירושה? סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי עם מותו של אדם, עובר עזבונו ליורשיו. יורשים יכולים להיקבע בשני דרכים: או באמצעות צוואה או בהיעדר צוואה, בהתאם לקבוע בחוק הירושה. בהיעדר צוואה, קובע חוק הירושה, כי היורשים על פי חוק, יהיו בן או בת הזוג של המנוח וילדיו. דהיינו, הילדים יקבלו חצי מעיזבונו של המנוח והאישה או הבעל את החצי השני. במידה ולמנוח אין צוואה וכמו כן אין לו ילדים או בן/בת זוג, אזי קובע חוק הירושה, כי העיזבון יועבר להורי המנוח. במידה ולמנוח אין הורים בין החיים, אזי הירושה תועבר למדינה. איך מממשים ירושה? במקרה כזה, ההליך דומה להליך הנוגע למימוש צוואה, כפי שתואר לעיל. יש לפנות לרשם הירושה בבקשה לקבלת צו הנקרא "צו ירושה". בדומה לצו קיום צוואה, גם במקרה של ירושה, יש להמתין תקופת ביניים ולפרסם בתקשורת, שהוגשה בקשה לקבלת צו ירושה. באותה תקופת ביניים, יכולים צדדים אחרים להגיש התנגדות למתן צו ירושה. כאשר מדובר בירושה על פי חוק, אפשר לטעון טענות רבות בנוגע לירושה, כמו: קיים צד שלישי שזכאי לזכויות מהירושה (כמו בן שהוסתר ע"י המנוח ממשפחתו), יש חובות שעל המנוח לשלם מהעיזבון ועוד. חשוב לציין, כי כאשר מדובר בירושה וגם בצוואה, על מנת לקבל צו קיום צוואה או צו ירושה, יש כמובן להוכיח את דבר פטירתו של אדם. ההוכחה לכך, היא באמצעות צירוף תעודת פטירה של המנוח. רק כאשר מתקבל צו ירושה, אפשר לממש את הירושה. לדוגמא: אפשר למכור את דירת המנוח, לקבל את הכספים המצויים בחשבונו, למכור את רכבו ועוד. כל עוד לא ניתן צו ירושה, אזי אין אפשרות לעשות מאומה עם רכושו או עזבונו בסופו של יום, הדרך הטובה ביותר לממש את האוטונומיה האישית שלך וגם למנוע מחלוקות עתידיות, היא לערוך צוואה על פי חוק, תוך קבלת סיוע וייעוץ מעורך דין העוסק בתחום דיני המשפחה. לסיכום: צוואות וירושות הם נושא משפטי מורכב, סבוך ואישי. צוואות וירושות הם הביטוי המובהק ביותר לייחודיותם של דיני המשפחה, העוסקים לא רק בענייני משפט אלא גם בעניינים שבלב. לכן, אם ברצונכם לכתוב צוואה או לברר את זכויותיכם מכוח דיני הירושות והצוואות, רצוי מאוד להיעזר בעורך דין העוסק בתחום זה ועדיפות לפנות לעורך דין העוסק בתחום דיני הירושה באופן בלעדי וייחודי.

יפוי כוח מתמשך הינו כלי חדש שנכנס לתוקף בשנת 2017 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטורופסות, התשכ"ב-1962. כלי זה נועד לצמצם כמה שיותר את השימוש במינוי אפוטרופוס לאדם, מינוי שיכול להיות מאוד מגביל את חופש פעולתו של האדם, מחוייב בהגשת דו"חות לאפוטרופוס הכללי, כרוך בחובות שונים החלים על האפוטרופוס ושלילת חירותו ולעיתים כבודו של האדם. ייפוי הכוח המתמשך מהווה חידוש חשוב מאוד שכדאי לכל אדם לערוך עבור עצמו. אז מהו ייפוי כוח מתמשך? כל אדם בגיר, מעל גיל 18, המבין בדבר, כלומר בעל כשירות לחתום על ייפוי כוח מתמשך, יכול לערוך מסמך משפטי המפרט בפרטי פרטים כיצד ועל ידי מי יטופלו ענייניו הרכושיים, הרפואיים והאישיים או חלק מהם אם וכאשר מצבו ישתנה לרעה. שינוי לרעה במצבו של אדם או הידרדרות יכולה לנבוע לאו דווקא כתוצאה ממחלות זקנה, כגון דימנציה אלא גם כתוצאה מתאונה בגיל צעיר או ממוגבלות נפשית או שכלית העלולה לפגוע בכושר שיפוטו של האדם. לכן חשוב מאוד לערוך ייפוי כוח מתמשך בכל גיל . האדם שמעניק ייפוי כוח על ענייניו נקרא "הממנה" והוא יכול לבחור "מיופה כוח" אחד או יותר שיהיה מוסמך לקבל החלטות בשמו ולבצע אותן. הממנה יבחר בדרך כלל מיופה כוח על סמך יחסי אמון וקרבה עמו (בן או בת זוג, הורים, ילדים) או בשל מומחיותו או ניסיונו המקצועי (לדוגמא: רואה חשבון או עורך דין). הממנה יכול לתת ייפוי כוח מתמשך לכלל ענייניו, האישיים (כולל הרפואיים) והרכושיים או רק לחלקם. על מיופה הכוח לפעול על פי הנחיות הממנה, עליו לחתום ולאשר בכתב בפני עורך דין את הסכמתו לתוכן ייפוי הכוח המתמשך, לרבות ההנחיות המקדימות הנכללות בו. במקרים שההנחיה היא בלתי אפשרית לביצוע, בלתי חוקית או כאשר ביצועה יפגע פגיעה חמורה בממנה - אסור למיופה הכוח לפעול לפיה. במקרה כזה הוא יכול לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו לתת הוראות כיצד לפעול. הממנה רשאי לקבוע "אנשים מיודעים" שיקבלו מידע או דיווחים ממיופה הכוח על החלטות שקיבל או פעולות שביצע או לקבוע שהאפוטרופוס הכללי יפקח על מיופה הכוח. חשוב לזכור החתימה על ייפוי כוח מתמשך חייבת להיעשות לפני עורך דין שעבר הכשרה לעניין עריכת ייפוי כוח מתמשך, ושאין לו עניין אישי בייפוי הכוח (עו"ד אילנית אלמליח מוסמכת לפי החוק לערוך ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות ומסמך הבעת רצון). לאחר עריכת ייפוי הכוח המתמשך וחתימתו, על עורך הדין להפקיד את ייפוי הכוח המתמשך במרשם המנוהל על-ידי האפוטרופוס הכללי ולקבל עליו אישור הפקדה. כניסתו של ייפוי הכוח המתמשך לתוקף תתקיים כאשר האדם שנתן את ייפוי הכוח המתמשך חדל להיות מסוגל להבין בדבר. מהו המועד בו האדם "חדל להבין בדבר" בייפוי כוח מתמשך, להבדיל ממינוי אפוטרופוס, הממנה בעצמו רשאי לקבוע הוראות כניסה לתוקף בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח המתמשך. כך למשל, יכול הממנה להחליט כי ייפוי הכוח המתמשך ייכנס לתוקף בהחלטה משותפת של מיופה הכוח ורופא המשפחה שלו או בחוות דעת רפואית. כאשר התקיימו תנאי הכניסה לתוקף של ייפוי הכוח המתמשך, על מיופה הכוח להודיע על כך לממנה ולאחר מכן לאפוטרופוס הכללי. החל מהמועד שבו נכנס ייפוי הכוח המתמשך לתוקף הוא יעמוד בתוקפו עד לפקיעתו. להסבר נוסף ולייעוץ ראשוני בנושא ייפוי כוח מתמשך פנו אלינו , נשמח לייעץ ולסייע.

פרידה!! כל כך הרבה חוסר וודאות, פחד, כעס, ריחוק במילה אחת. עת התקבלה ההחלטה להיפרד, מתעוררים בנו רגשות רבים, עיקרם שליליים, המובילים לא פעם לרצון למלחמה, נקמה, נישול, והכל על מנת להקל ולו במעט על הכאב. ומכאן, הדרך לערכאות משפטיות קצרה מהירה יקרה. אז בואו עצרו רגע והבינו שהדרך כיצד לנהל את הליך הפרידה שלכם היא הדרך אשר תשפיע יותר מכל על המשך חייכם. חשוב לדעת שכשמתגרשים, עומדים על הפרק הנושאים החשובים בחיים – ענייני הילדים וענייני הרכוש. אי אפשר להתגרש מבלי להסדיר את ענייני הילדים (משמורת, זמני שהות ומזונות) ואת ענייני הרכוש (חלוקת הזכויות והחובות שהצטברו במהלך החיים המשותפים). על מנת להסדיר את העניינים האלה, אפשר לבחור באחת משתי דרכים – לנהל הליכים משפטיים, או לנהל תהליך גישור . בניהול הליך משפטי יש לזכור כי מדובר במציאות משפטית מורכבת אשר מושפעת מנסיבות המקרה, מאפיייני מערכת הייחסים, משך היחסים, ועוד. לפיכך, הבחירה בניהול הליכים משפטיים היא בחירה בהליכים יקרים, ארוכים ובעיקר כאלה הגורמים להסלמת הרגשות והכי חשוב איננו יודעים מה תהיה ההחלטה בסופו של יום. לעומת זאת, בחירה בהליך גישור, היא בחירה לנהל את ההליך בעצמכם. אתם אלה שמחליטים איך ייראו חייכם וחיי הילדים לאחר הפרידה. הגישור יקרב אתכם לשיח והבנות ואיתם יבואו הפתרונות. זה לא אומר שההליך עדיין לא יהיה טעון או רגשי, וזה לא אומר שלא יהיו כעסים בחדר הגישור. אבל משהו בתהליך הגישור יפתח בפניכם ערוץ תקשורת שאולי לא הכרתם לפני, כזה שיעזור לכם לגבש הסכם הוגן והכי חשוב כזה שיאפשר לחזור למסלול החיים הרגיל במהרה.

הסכם ממון הנו אחד ההסכמים החשובים ביותר עליהם יחתמו בני הזוג שכן הוא מתייחס לאופן שבו יתחלק רכושם במקרה של פירוד, גירושין או פטירה ועשוי לקבוע את עתידם הכלכלי של בני הזוג חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג (1973), הינו החוק המסדיר את היחסים הרכושיים שיחולו בין בני זוג במקרה של גירושין או פטירה. החוק חל על כל הזוגות שנישאו לאחר 1.1.74. על פי החוק, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים אשר בני הזוג צברו במהלך חייהם המשותפים תחת קורת גג אחת, לרבות: בתים, נכסי מקרקעין ודירות, מכוניות, תוכניות חיסכון, קופות גמל, ניירות ערך, בעלות על עסקים, פנסיה ,ביטוחים ועוד. עוד קובע החוק כי עפ"י לשון החוק רכוש אשר נצבר לפני הנישואין איננו רכוש משותף ואילו רכוש הנצבר מיום הנישואין ואילך הנו רכוש משותף וזאת כאשר מוכח כי הייתה כוונת שיתוף בין בני הזוג. פסיקת בתי המשפט הרחיבה את תכולת הכללים הנ"ל גם על בני זוג שאינם נשואים וכן על בני זוג חד מיניים. כאשר רכוש שנצבר במהלך הקשר נחשב כרכוש משותף ורכוש שנצבר לפני הקשר אינו משותף. לצד לשון החוק מצויה גם פסיקת בתי המשפט אשר לא פעם נותנת פרשנות ללשון החוק, ואף מרחיבה את לשון החוק כאשר בית המשפט קובע מה הייתה כוונת הצדדים במהלך חייהם המשותפים והאם התכוונו לכך שרכושם יהא משותף או לא. על כן, ועל מנת שבני זוג לא יהיו נתונים לפרשנות של בתי המשפט אשר יחליט עבורם מה הייתה כוונתם במהלך נישואיהם, מומלץ לערוך הסכם ממון שבו יביעו בני הזוג את כוונותיהם לגביי האופן שבו יחולק רכושם במקרה של פקיעת הקשר. מדובר במסמך בעל חשיבות מרחיקת לכת שעשוי להשפיע על גורל הצדדים השפעה מכרעת שנים רבות לאחר עריכתו. עם כל הצער שבדבר, הרוח השוררת בין בני הזוג בזמן עריכת ההסכם לא בהכרח תשרור בעוד שנים, ואם חלילנ יעלו הנישואין על שירטון, על אחת כמה וכמה יקשה על הצדדים ליישב ברוח טובה את המחלוקות הרכושיות ביניהם. תוקפו של ההסכם על פי החוק, הסכמי ממון חייבים להיעשות בכתב וחייבים לקבל אישור של בית משפט או של בית דין רבני. אבל , אם ההסכם נעשה על ידי בני זוג לפני הנישואין – ניתן לאשר אותו גם אצל נוטריון ללא צורך לפנות לערכאות שיפוטיות. חשוב להדגיש כי עריכת הסכם ממון בכתב ואישורו על ידי רשות מוסמכת – הינם תנאים מהותיים ולא רק ראייתיים, כלומר, הסכם טרום נישואין שלא קיבל את האישור הדרוש לו על ידי הגוף הנכון הינו חסר, ובימ"ש עלול לקבוע כי אין לו תוקף משפטי. לא ניתן להסתמך עליו ולא ניתן לתבוע רכוש על פיו. אפשר אך ורק לנסות וללמוד ממנו בדיעבד על כוונת הצדדים אך לא תמיד ולא בהכרח. ל  עיתים דווקא העובדה שההסכם לא אושר יכולה להעיד על כוונה הפוכה, קרי – שאחד הצדדים לא הסכים לו ועל כן לא אושר ההסכם בסופו של דבר. על כן, לא די בכך ולא מומלץ שהצדדים יסתפקו בניסוח הסכם בעצמם.